כלבים הם יצורים מדהימים, כולם ללא יוצא מן הכלל. לכל כלב אופי ייחודי לו המאפשר לו להיות מתאים לייעוד מסוים. כך למשל, כלב בעל יצר חשדנות וטריטוריאליות גבוהים יכול להיות נהדר ככלב שמירה. לעומת זאת, כלב חברותי מאוד, או אדיש כנראה יהיה כלב שמירה גרוע. על אותו משקל, לא כל כלב יכול להיות כלב טיפולי.
אילו תכונות אם כן, צריכות להיות לכלב טיפולי?
כלב טיפולי, בהיותו כלב שבא במגע עם בני אדם רבים, צריך להיות כלב סוציאלי, כזה שמחפש אינטראקציה עם בני האדם.
כיוון שהוא צריך להיות מאולף וללמוד התנהגויות רבות, עליו להיות כלב נהיג, כלומר שמקשיב לנוהג שלו ומשתף עימו פעולה.
במהלך עבודתו, כלב טיפולי חשוף לסיטואציות מגוונות, לעיתים מלחיצות ולכן עליו להיות כלב סתגלן ועמיד, היינו כלב שמסתגל למקומות ומצבים בקלות, שאיננו לחוץ או חששן, כזה שסיטואציה מלחיצה לא תעורר בו טראומה.
מאפיינים חשובים נוספים שנצטרך בכלב טיפולי, כגון יכולת ויסות אנרגיה או סבילות למגע, הם מאפיינים שמצריכים למידה ותרגול ויעשו בתהליך ההרגלה וההכשרה של הכלב הטיפולי.
על מנת להגדיל את הסיכוי שהכלב אותו מכשירים ככלב טיפולי אכן יתאים לייעודו, חשוב לבחור באופן מושכל בהתאם למאפיינים שפורטו מעלה ולשיקולים נוספים.
שיקולים חשובים בבחירת כלב טיפולי יהיו שיקולים של גיל וגזע.
ככל שהכלב צעיר יותר, יכולת השינוי והלמידה שלו יהיו גבוהים יותר ולכן גם הסיכוי שלו לעבור הכשרה מוצלחת לכלב טיפולי גדל. על כן נעדיף לבחור בגור ולהתחיל בתהליך הכשרתו עוד בהיותו צעיר. יחד עם זאת, על מנת לראות את אופיו היציב של הגור יש להמתין עד הגעתו לבגרות ואילו במקרה של כלב בוגר, אופיו כבר התעצב והתייצב ואז - What you see is what you get.
גזע הכלב הוא שיקול קצת יותר מורכב וגם העדפות אישיות כלולות בו. לכל גזע יש מאפיינים שכיחים שמגדילים את הוודאות בנוגע לאופיו של הכלב, כמו רמת אנרגיה, יצר אוכל, יצר משחק וכדומה. בחירה בגזע בעל המאפיינים הנדרשים לכלב טיפולי, תגדיל את הסיכוי שהכלב יתאים להיות כלב טיפולי טוב. מסיבה זו, ישנם גזעים הרווחים יותר בעולם הכלבנות הטיפולית, כגון - גולדן רטריבר, פודל, בורדר קולי, קינג צ'ארלס ועוד. יחד עם זאת, חשוב לזכור כי כלב טיפולי הוא קודם כל גם כלב בית ולכן בחירת הגזע תהיה נתונה גם לשיקולים אישיים כגון אורח החיים בבית, ההרכב המשפחתי, העדפות אישיות וכדומה.
במקרה של כלבים מעורבים שבדרך כלל לא משתייכים לגזע אחד, מאפייני הגזע אינם ידועים. בנוסף, במרבית המקרים גם לא ידועים המאפיינים התורשתיים (אלו שעברו בתורשה מההורים) של הכלב. כמו כן, פעמים רבות לא קיים מידע בנוגע להיסטוריה של הכלב או לחוויות חיים קודמות שעלולות להשפיע על התנהגותו ואופיו. בקיצור, סימני השאלה רבים והם הופכים את הבחירה להימור גדול יותר. לכן במקרה של כלב מעורב תהיה עדיפות לבחירה בכלב בוגר ולא בגור.
על מנת להגדיל את סיכויי ההצלחה או הוודאות בבחירת הכלב הטיפולי המתאים, נבצע ל"מועמד" מבחן שכולל מספר בדיקות שבסופם נדע האם יש לו את המאפיינים הנדרשים לכלב טיפולי. מבחן זה מוכר בשם "מבחן גורים" והוא נעשה בהתאמה לגזע הנבחן ולבית הייעודי.
לסיכום, בחירה מושכלת של כלב המורכבת משיקולים שונים, מגדילה את הסיכוי לקבלת תנאים מתאימים לתהליך הכשרת כלב טיפולי. עם זאת, לחוויות ואירועי חיים של הכלב, כמו גם לאילוף וניהול הכלב בחיי היומיום, ישנה חשיבות לא פחות מכרעת בתהליך זה ובהצלחת הכלב במילוי תפקידו ככלב טיפולי טוב.
אחת המטרות בדוגטרינה היא לייצר את רמת ההתאמה והמוכנות הגבוהים ביותר של הכלבים ככלבים טיפוליים. זה נעשה על ידי מתן ייעוץ וליווי אישי ומותאם בתהליך בחירת הכלב וכן בתהליך הכשרה מעמיק ומקצועי של הכלבים ככלבים טיפוליים ושל הכלבנים שלהם כחלק מתכנית ההכשרה לכלבנות טיפולית.
כותבת המאמר היא מירב פזואלו שחר, פסיכותרפיסטית בהכשרה, מוסמכת לתואר שני בקרימינולוגיה, כלבנית טיפולית, מרצה ומדריכה, עומדת בראש בית הספר ללימודי כלבנות טיפולית - דוגטרינה.
